Next Page  28 / 45 Previous Page
Information
Show Menu
Next Page 28 / 45 Previous Page
Page Background

27

תמרה

| 2017

נובמבר

אח״מים ולהתווכח עם המאבטח

של השב״כ שאין להם מספיק

מטפים. אהבתי את עצם העובדה

שאני עושה סדר שלא נעשה

אף פעם במערכי העבודה של

המשרדים החשובים האלה. שם

ראו בי סמכות, נתנו לי הזדמנות,

תמיד הקשיבו לי, וגם כשהיו

ויכוחים ידעו לבוא להתנצל.

סניף נעמה - דרום

״כשעברנו למושב אחרי שלוש

שנים של עבודה עם חברת

ההנדסה במרכז היה לי חבל

להיפרד, והצעתי לבעלים להקים

סניף דרומי לחברה. קיבלתי

עיניים פעורות והמון חששות,

אבל העקשנות שלי והתמדה

הובילו למימוש הרעיון.

״ערכתי מיפוי של התעשייה

שעובדת כאן, וזה היה תהליך

מרתק, דבר ראשון לגלות עד

כמה המקום שאנחנו גרים בו

תוסס ועד כמה תעשייה אפילו

כבדה מפותחת כאן.

״בשנה הראשונה כבר נכנסתי

להיריון שקצת הגביל אותי,

אז הורדתי הילוך בעבודה כדי

להתרכז בלידות. אני מאמינה

שאחזור לעבודה הזאת ואבנה

משהו מחדש.״

צייני אישיות שהשפיעה

עלייך או שאת שואבת ממנה

השראה.

בן - גוריון. אני שואבת השראה

מהידיעה שהוא הלך עם האמונה

שלו. נאות הכיכר כמושב מינף

את האמירה של בן גוריון, ״בנגב

ייבחן העם בישראל ומדינתו״.

בכל יום שאני קמה ורואה שפע

של גידולים, ואני רואה את מטע

התמרים עם נוף הרי אדום,

ובתי אריזה וטרקטורים ועגלות

- והכול בחום הגדול פה - אני

נפעמת מחדש לראות את כל זה

עובד. אני מעריצה את ההורים

שלי... אבא, שהוא עדיין חקלאי,

עדיין מגדל עגבניות ומלונים,

וממשיך את המפעל המדהים

הזה, אני רואה בו דוגמה. אימא,

מורה בפנסיה, שחלק מהלב

שלה עדיין פועם במערכת

החינוך, משקיעה באומנות שלה

וממשיכה לצבוע לנו את החיים

בצבעי מדבר ומטעי תמרים.

אני לא פוליטיקאית גדולה, ולא

בהכרח זוכרת את כל ההיסטוריה

של עם ישראל, מהלקט הנבחר

שלי התרשמתי מהמסר שבן -

גוריון העביר, רק בידיעה שהוא

גר לבד שם בשדה בוקר, נסע

למרחקים לעבודה ונתן לי הרבה

כוח לחזור לגור פה כשהיו מעט

מאוד צעירים במקום, באמונה

שלמה שאנחנו גרים במדינה

קטנה ושאפשר לעשות מפה

הכול, בטחהיום בעידן הטכנולוגי,

ובייחוד עם ראש פתוח ליזמויות.

מנטרה שאני ויוחאי חזרנו עליה,

בוחרים בית ואז מקום עבודה, לא

להפך.

מהם הערכים המוספים שאת

מביאה עמך למקצוע כאישה?

מהנדסת בניין צריכה כוחות למלא

את התפקיד בהצטיינות, וזה

מתאפשר רק כשחושבים מחוץ

למסגרת, מאחר שהמסגרת היא

עדיין גברית ברובה. כל קביעה

מקצועית תהיה נושא לדיון ארוך

כשמדובר במהנדסת. וצריך

המון כוח להתעקש על הפתרון

״הנשי״, שהוא לפעמים שונה

ויצירתי.

האם את מרגישה שעצם

היותך אישה מציב בפנייך

אתגריםאו קשיים?

בהחלט. כמעט בכל מקום

שהגעתי אליו הורמה גבה משום

שהמהנדס הוא מהנדסת. אבל

לא נתתי לשום דבר לעצור אותי.

עסקתי בתחום הנדסת קרקע

ופיקחתי עם כובע על הראש על

קידוחים במאגרי מים. מיפיתי

בסרגל התפתחות של סדקים

בבולענים בים המלח, עליתי על

במות וטיפסתי על גשרי תאורה

לבדוק חיבורים ויציבות ולדאוג

ששום מבנה לא ייפול. אישרתי

בטיחות לקהל במתחמי אירועים

ענקיים בכל הארץ, לקחתי

אחריות על חייהם של אנשים.

מה הסוד שלך לשילוב נכון

בין הצלחה אישית, מקצועית

ומשפחתית?

איזונים ופרופורציה. גם אחרי

הלידות השתלבתי בתעשייה,

ופשוט נערכתי בהתאם. ידעתי

שאני צריכה יד בארגון וסדר בבית

ויד בלהוציא את הילדים מהגנים,

ודאגתי אחרי העבודה להיטען

בכוס קפה עם חברה עשר דקות

לפני שאני פוגשת את הילדים.

להגיד שאפשר הכול לבד? אני

לא חושבת שצריך לרוץ ולהרים

ארבע מאות קילוגרם. אם אפשר

לחלק את המשקל, צולחים את

האתגר. סוחר ירקות שעבד עם

אבא שלי אמר לי פעם, ״ברגע

שאת רואה שאת מצליחה להרים

חמישים קילו אל תרוצי להרים

מאתיים. בפעם הבאה תוסיפי

עוד חמישה, ואז עוד עשר.״

חשוב מאוד לשמור על הדרגתיות

בעסקים ובחיים.

עלמהמכלמהשעשיתעד כה

את גאה במיוחד, או מרגישה

סיפוק בזכותו?

אני גאה בהבנה שהגעתי אליה,

שהכול אפשרי וצריך רק להחליט

ולתכנן. לאישה יש את התכונה

המולדת הזו - ברצף אירועים

ששום דבר ״לא מסתדר״ בו

- להרים מזל״ט מעל הסערה

ולקבל החלטה שקולה, נבונה

וזריזה כדי לא להיתקע במקום.

מה תייעצי לאישה צעירה

העומדתלהיכנסלתחוםשלך?

יש לי הוראות הפעלה. לפני הכול:

לחלום בצורה מתמדת ולהיות על

תקן יוזמת. להבין את המסגרת

שאת נמצאת בה ותמיד לחשוב

איך אפשר להרחיב אותה, לשנות

את החומרים, אולי להיכנס לא

דרך הדלת אלא דרך חלון. אבל

ההוראה הכי חשובה בעיניי היא

לא לשים גבול למחשבה. ואם

לא מצליחים, אז להמשיך לחלום

אותה. כל אישה צריכה לקום

ולעשות. ללמוד, להגשים את

עצמה, למצוא את אזור הנוחות

שלה ולאתגר אותו. לשמור

על ראש צמא לדבר האחר. זה

הדבר שמניע נשים להתקדם,

כי היעדים שלנו נמצאים בתוך

מסגרת, ואם לא נפרוץ אותה עם

הראש היצירתי שלנו, נפספס

בגדול.

איפה את רואה את עצמך

בעוד חמששנים?

אני רואה את עצמי עוסקת

בחקלאות, וגם בהנדסה. אני

חולמת שהפרויקטים שאגע

בהם יהיו בשיתוף עם הקהילה

שלי במושב. הייתי רוצה שיחד

עם שאר המשקים נהיה כוח ויחד

נתקדם. אני מאוד מאמינה שכדי

להצליח עלינו להקיף את עצמנו

באנשים מוצלחים, וגם לעזור

לאחרים להצליח. נתינה היא דבר

שחוזר.

מהנדסת בניין

צריכה כוחות

למלא את התפקיד

בהצטיינות, וזה

מתאפשר רק

כשחושבים מחוץ

למסגרת, מאחר

שהמסגרת היא

עדיין גברית ברובה.