תמרה - מגזין השראה לנשים

34 / 45

33 תמרה | 2017 נובמבר
חברה בדירקטוריון ולהשפיע
על החברה שבה אני חיה ועל
הדברים שחשובים לי בחיים פה.״
מהם הערכים המוספים שאת
מביאה עמך לעבודה כאישה?
במקס ברנר ספציפית העובדה
שהייתי אישה עבדה לטובתי
כשהייתי מנהלת הדרכה. הנעה
לפעולה של צוותים ואנשים
בתהליכים צריכה להיעשות עם
המון רגישות. אי אפשר לנהל
את כולם באותו אופן. צריך ללמד
אנשים אחרים איך לנהל. אני
לא יודעת אם זה קשור לעצם
היותי אישה, אבל הרבה פעמים
הרגשתי שהתקבלתי טוב יותר
ממנהלים אחרים שבאו לעשות
את מה שאני עושה. יכול להיות
שזה גם עניין אישיותי, אני יותר
מלטפת, אבל גם נותנת בראש,
ממקום בונה.
קרעתי את התחת במקס ברנר.
אני מאוד גאה במהשהשגתי שם.
עבדתי קשה, והייתה לי סמכות
מקצועית מתוקף כך שהקהל
בחר בי. גם הייתי מנהלת, אבל
זה לא היה מתוקף הניהול אלא
מתוקף ההנהגה, אז זאת הייתה
גאווה אמיתית.
האם את מרגישה שעצם
היותך אישה מציב בפנייך
אתגריםאו קשיים?
בתור מנהלת משמרת במקס
ברנר עבדנו גם עם בדואים,
לחלקם היה קשה לקבל הוראות
מאישה, זה לא שכיח בתרבות
שלהם, והם לא היו עושים
מה שביקשתי. זה הביא אותי
למקומות קשים, אבל בסוף כולם
התיישרו לפי רצוני.
מעבר לזה גם הייתי הכי צעירה
במטה, אז אני לא יודעת אם
צחקו עלי בגלל שהייתי ילדה
או בגלל שהייתי אישה. אבל לא
הרגשתי ששמו לי רגליים.
זו סוגיה מעניינת, כי מצד אחד
אומרים, אם כולם שווים, אז אל
תציפו את זה, ואז כולם יהיו שווים.
אבל לא באמת כולם שווים, נכון?
בהרבה מאוד מקרים.
זו אבולוציה של המין האנושי.
זה שם. אנחנו לא ממציאות אי
שוויון. גברים מרוויחים יותר.
נשים נכנסות להיריון, עושות
פאוזה בקריירה שלהן פעם
אחרי פעם אחרי פעם. קשה
יותר להתקדם ככה. אין פה שום
המצאה. נשים מתמודדות יותר
פיזית, מקבלות מחזור פעם
בחודש, יש בנות שבזמן המחזור
שלהן - אין עם מי לדבר. אז אנחנו
לא שוות, אנחנו לא נהיה שוות
אף פעם. האם העדפה מתקנת
היא משהו נכון? אני לא יודעת,
מצד אחד היא מנציחה אי שוויון,
מצד שני אנחנו מקריבות יותר.
האם יש אישיות שהשפיעה
עלייך או שאת שואבת ממנה
השראה?
אני לאבן אדםשלמודליםלחיקוי.
לדעתי אפשר ללמוד מכל אחד.
אין ספק שיש אנשים שעושים
דברים באמת גדולים... וזה בדרך
כלל כרוך בהרבה הקרבה. אבל
אני יכולה לקבל השראה גם מכל
אחד שיושב מולי. ציפי לבני מאוד
מרשימה אותי, היא אישה ישרה
ומגניבה.
עלמהמכלמהשעשיתעד כה
את גאה במיוחד, או מרגישה
סיפוק בזכותו?
זה יישמע מצחיק, אבל התואר
שלי. זה הדבר שגרם לי לתחושת
סיפוק. הלימודים באקדמיה נגעו
אצלי בנקודות רגישות. השיעור
בשבילי לא היה התכנים, שאותם
אפשר לקרוא. השיעור היה איך
אני מתמודדת במקומות החלשים
שלי. אין ספק שמספרים הם לא
התחום החזק שלי, אבל אימא
שלי לימדה אותי שאין דבר שאני
לא יכולה לעשות. קשה... אבל
אני יכולה. זה מה שאני רוצה
ללמד את הילדים שלי.
מגיל קטן אמרו לי שיש לי יכולות
גדולות ושאני ילדה מאוד חכמה,
ותמידחשבתישאני יכולהלעשות
הכול, אז למה להתאמץ כל כך?
נכון, היום אני מבינה שהיכולות
שלי לא בולטות לעומת יכולות
של אחרים, לכל אחד יש הכלים
שלו ויכולות שלו, אבל זה כבר
טבוע בי... העצלנות הזאת. לכן
כשסיימתי את הלימודים - וזה
הכי לא אופייני לי - ביום הטקס
התרגשתי. יוגב שאל, ממתי את
מתרגשת מדברים כאלה? אבל
זאת הייתה מלחמה אישית שלי.
למרות הפרעות קשב גיליתי
שאני אוהבת מתמטיקה ושאני
טובה בזה בכלל, ואחרי זה גיליתי
שיש לי כישורים אנליטיים. תמיד
תפסתי את עצמי תלמידה מאוד
גרועה ועצלנית, ופה כבר היו
רגעים שלא הייתי עצלנית, כבר
הייתי חרוצה ואפילו בין הטובים.
זה היה ניצחון.
מה תייעצי לאישה צעירה
העומדתלהיכנסלתחוםשלך?
מה שאני מציעה לאישה צעירה
זה להיות מאוזנת. בעבודה
ובחיים הפרטיים. לגבי התחום
שאני עוסקת בו, הוא רק הולך
וצומח. אפשר ללמוד אותו מכל
מקום ולצבור ניסיון בכל מיני
תתי - תחומים. מי שרוצה תצליח.
צריך אמביציה, סבלנות וכושר
התמדה, והרבה חוצפה.
איפה את רואה את עצמך
בעוד חמששנים?
בנאות הכיכר. אני כל הזמן
חושבת שאני אזכה בלוטו. אני
אוהבת לקצר תהליכים. אחד
מהמרצים שלי אמר לי פעם,
״שלי, את לא מבינה שאין קיצורי
דרך? את צריכה לעבור את כל
השלבים.״ כל מי שמכיר אותי
יודע, אני - קיצורי דרך.
אז אני מעדיפה לזכות בלוטו,
אבל אם לא אזכה בלוטו, אני
רוצה שהעסק שלנו יהיה יציב
ועומד, עם עובדים כדי לפנות
אותי, ואני רוצה לסגור כל יום
בתחושה שהספקתי את מה
שרציתי לעשות או עם קצת
טעם של עוד, אבל לא להתחרט.
אני רוצה לטפל בעצמי פיזית
ונפשית, לעשות את הדברים
שאני אוהבת. לדאוג גם ליוגב,
ולייצר יותר כיף עם הילדים. אני
יודעת שצריך עוד אבל אני לא
יכולה להכיל עוד כרגע. חוסר
שביעות רצון היא דרך נוראה
להעביר את החיים. אני רוצה יותר
חופש בחירה. שאוכל לבחור בכל
יום מה אני עושה, בלי להרגיש
שאני מוותרת על משהו חשוב.
מצד אחד אומרים,
אם כולם שווים, אז
אל תציפו את זה,
ואז כולם יהיו שווים.
אבל לא באמת כולם
שווים, נכון?
אני רוצה יותר חופש
בחירה. שאוכל לבחור
בכל יום מה אני עושה,
בלי להרגיש שאני
מוותרת על משהו
חשוב.