2017
נובמבר
|
תמרה
36
דורית בן עיון
:
מאת
סיפורה של
רותי
החולים במרפאה ובביקורי הבית חושפים בפניי חופן ומגוון
אין סופי של סיפורים. דעות. אמונות. מגננות. חששות.
כאבים ומכאובים נפשיים - אוסף של רגעי שמחה ועצבות.
סיפורים ומפגשיםאנושייםמרתקים ומרגשים, כמו לדוגמה
הסיפור על רותי.
רותי היאאישהקטנתקומה
וירוקת עיניים, אישה קשת
יום המתמודדת עם אילוצי
החיים עשרים וארבעשעות
ביממה, מתפקדת תחת
עומס אשר אינו מסב לגופה
ולנפשה לא שקט, לא
בריאות ולא מנוחה... תמיד
כששאלתי לשלומה נאנחה
וענתה ״הכול כואב״ ודמעה
בזגוגית עינה.
רותי בת חמישים וארבע, אם לשבעה ילדים. היא מטופלת
מרתקת ונדירה, שלעיתים לא הבנתי את דרכה, את עולמה
ואת אופן חשיבתה. ידעתי כי מצבה הסוציואקונומי נמוך,
וכי כדי לפרנס את ילדיה היא נאלצת לצאת בחמש בבוקר
ולעבוד בניקיון. רותי מגיעה אלי לבדיקה במרפאה פעמיים
בשבוע בשעות הצהריים עקב עליית לחץ דם. בנוסף היא
מתלוננת על כאבי גב
חזקים ועייפות רבה - ולא
תאמינו, מה רותי מבקשת
ממני בביקוריה במרפאה?!
רותי לא רוצה תרופה
להורדת לחץ דם ולא
בדיקת רופא! אלא העזרה
היחידה שרותי מבקשת
שאתן לה לשכב על
:
היא זו
אחת המיטות במרפאה -
׳לנוח, לישון צהריים׳!
היא מספרת שהסבל
הגופני שלה ועליית לחץ הדם הם תוצאה של עומס גופני
ורגשי הן מעבודתה בניקיון, הן מעומס מטלות הבית
במסגרת עבודתי ארוכת השנים כאחות זכיתי להקשיב לעולמם הקסום והמרתק של נשים ואנשים, ילדים
וקשישים רבים. אני עורכת ביקורי בית לקשת אנושית רחבה של יהודים וערבים, בערים, ביישובים ובאוהלים.
בתוך כך אני נחשפת לסיפור חייהם של החולים יחד עם חברי הצוות הרב - מקצועי המהווה אוזן קשבת ועוגן
להתלבטויות. פחדים. משברים. חולשות ועוצמות. אהבה ואכזבה. סוף והתחלה. פרידות, זיכרונות. שיקום
והחלמה. אני מוקירה את כל מטופליי החולים ובני משפחותיהם אשר הופכים להיות חלק ופיסה מחיי; אני תמיד
, ועל כך להם אני רוצה להגיד תודה!
"
מכל מלמדיי השכלתי ומהחולים שלי יותר מכול
"
אומרת ש
(שם בדוי)




