35 / 45
2017
נובמבר
|
תמרה
34
הדבר הבא
עד גיל ארבע - עשרה גדלה שרון
בפנימייה לילדים ממשפחות
בסיכון שניהלו הוריה בנס ציונה,
דבר שהשפיע השפעה עמוקה
על המסלול המקצועי שבחרה.
בצבא שירתה כמדריכת תותחנים
והייתה בין שתי מדריכות
האיכון הראשונות בצה״ל. מיד
אחרי תקופת תל אביב וטיול
באוסטרליה ובמזרח למדה חינוך
מיוחד במכללת אחווה, מתוך
שאיפה נושנה לעבוד עם נוער
בסיכון. במשך עשור עבדה עם
נערים ונערות בסיכון בפרויקטים
של משרד החינוך.
״אחרי עשר שנים הייתי זקוקה
להפסקה. לקחתי שנת חופש
ונרשמתי לקורס גינון של משרד
העבודה; גינון היה אהבה שלי
מאז הילדות. תוך כדי לימודי
הגינון היה לי ברור שזה כלי מאוד
טוב שאפשר לעבוד באמצעותו
עם בני נוער. למדתי בסמינר
הקיבוצים טיפול באמצעות גינון,
ומאחר שהיה לי ברור שזה הולך
להיות כלי העבודה שלי, היה לי
חשוב להיות סוּפר - מקצועית.
הקמתי חברת גינון, בהתחלה
יחד עם בן הזוג שלי, וגיננתי קרוב
לשלוש שנים.
״כשסיימתי את הלימודים הסבתי
את העסק מגינון לטיפול
באמצעות גינון, והתחלתי לעבוד
עם נערות בסיכון במסגרת
שלוש נשים מהקיבוץ, הן עשו
בלאנס לשיר ׳לתת לראש לנוח
מהפיצוצים׳, והרגשנו שזה
לכבודנו... זה היה מאוד מרגש,
והיה מין חיבור קוסמי למקום.
בארוחת שבת רביטל ואסף
סיפרו לנו שהקיבוץ פותח את
שעריו לנקלטים חדשים והציעו
שנבוא...״
רק אחרי הפוגה נוספת בעין גדי
- בתום שבוע קשה ובו עשרים
אזעקות ביום - החלו שרון ורן
לשקול את רעיון המעבר לעין
גדי. ״אנחנו מחנכים את הילדים
שלנו לעצמאות,״ מסבירה שרון,
״והתחלנו לחשוב שאולי הקיבוץ
הוא מקום טוב לגדל אותם
בדרכנו...״
שבוע לאחר מכן רן התקבל
לעבודה במכינה הקדם צבאית
בעין גדי. במקביל התפנתה
בקיבוץ דירה - ושלושה שבועות
וחצי מהרגע שדרכו בקיבוץ
בפעם הראשונה העתיקו אליו
את מגוריהם.
״אנחנו מאמינים שיש לנו יכולת
לתרום למקום ולהשפיע באמת
על החיים שלנו וברור לי שכאן זה
אפשרי. היום, שלוש שנים אחרי,
אני יכולה להגיד שמצאתי פה
חברים בלב ובנפש, וברור לי שזה
המקום שאני והמשפחה שלי
רוצים להיות בו.
״בחצי השנה הראשונה היה לי
לא פשוט. היו לי קליניקות אימון
הרווחה. בד בבד עבדתי כמה
שנים עם מכורים במרכזי יום,
בכלא דקל בבאר שבע ובכלא
מעשיהו. זאת הייתה תקופה
מרתקת.
״תחום הגינון הטיפולי היה
מצומצם אז, ונחשבתי די
פורצת דרך, כי הגינון הטיפולי
התמקד בעיקר בריפוי בעיסוק,
ואני לקחתי את זה למקום
הרגשי יותר, ופיתחתי תוכניות
שאִפשרו לבני נוער להביע את
עצמם, לעבור תהליכים רגשיים
ולהתפתח.
״באותם ימים פנו אלי ממועצה
אזורית חוף אשקלון ועניינו אותי
בפרויקט גינון שיחבר בין תושבי
ההרחבה לתושבים הוותיקים
במושבים ובקיבוצים במועצה.
כך התגלגלתי לגינון הקהילתי
והתאהבתי בדבר הזה שנקרא
קהילה. היה לי ברור שזה הדבר
הבא שאני הולכת לעסוק בו.
״בשלב מסוים הלכתי ללמוד
אימון בתו״ת תקשורת ותוצאות,
והפכתי לזכיינית של החברה.
במקביל לגינון הקהילתי הקמתי
קליניקה לאימון אישי ואימון
עסקי. בהמשך הזדמן לי לאמן
משפחות, צוותים חינוכיים,
והבנתי שהאימון שאני מייצרת
באמצעות הכלים שרכשתי הוא
מאוד חברתי. היום אני מגדירה
את עצמי ׳מאמנת חברתית׳.״
מהפוגה להפוגה למעבר דירה
שרון ורן, שניהם ממושב ניר
ישראל, התחתנו והחלו את
חייהם המשותפים במושב. אחרי
כמה שנים עברו עם ארבעת
ילדיהם להתגורר באשקלון. בקיץ
נקלעו לחיים תחת הפגזות
2014
במבצע צוק איתן. שרון הייתה
באותם ימים פעילה חברתית
באשקלון, ואחרי חמישה ימים
בממ״ד החלה להפעיל יחד עם
רן וילדיה מקלטים בעיר. תוך כדי
כך זרמו אל העיר תרומות, וחלקן
עברו דרך שרון אל מקלטים
שונים וגם אל חיילים באזור.
אחד החיילים פרסם פוסט תודה
ותייג את שרון ורן. רביטל סבג,
חברת עין גדי, ראתה את הפוסט
והזמינה את המשפחה להפוגה
בקיבוץ.
״הגענו לשקט פסיכי, לעוצמה
של הנוף, וכולם היו מאוד
אדיבים ונחמדים. בערב הייתה
הופעה של להקת ׳טריו תמר׳,
אני גאה על
האופטימיות שלי,
שכמעט לא נגמרת,
ועל כך שאני מצליחה
בכל פעם להעז
מחדש...
שרון בר-אל, מאמנת חברתית ומנחת תהליכים, מלווה את קהילות
יישובי המועצה האזורית תמר. החלה את דרכה בעולם החינוך
בעבודה עם נערים ונערות בסיכון. במהלך השנים אתגרה את
עצמה, שִׁכללה את קשת המיומנויות שלה והתפתחה לכיוונים
שונים. עסקה שנים רבות בטיפול באמצעות גינון ו"התגלגלה"
לתחום הגינון הקהילתי, שם נדבקה בחיידק הקהילתי שבו היא
עוסקת עד היום. מאמינה בעשייה, בתעוזה ובהנאה מהחיים.
שרון בר - אל, עין גדי