תמרה - מגזין השראה לנשים

36 / 45

35 תמרה | 2017 נובמבר
באשקלון ובתל אביב, ונסעתי
לאמן ארבע פעמים בשבוע.
בשלב מסוים הבנתי שאני חיה
בגן עדן אבל לא זוכה להיות בו...
וזה נוגד את כל מה שאני מאמינה
בו. לאט - לאט סיימתי את כל
תהליכי האימון.
״פניתי לליאת קורן - ליטבינוף,
הצגתי את הכישורים שלי
וגיבשנו רעיון לגבי מה שאוכל
לעשות. פניתי גם לרכז החינוך
בקיבוץ, והעברתי הדרכה לצוות
החינוכי בעין גדי. כמו כן, דרך
ליאת ובשיתוף עם שחף חומרי,
התחלתי ללוות את יושבת ראש
הוועד המקומי בהר עמשא,
ואחרי זמן מה הרחבנו את זה
והקמנו פורום צמיחה דמוגרפית,
והיום אני מלווה את ההנהגות
ביישובים ואת הקהילות.
״הייתי שותפה יחד עם שחף
חומרי גם בהקמת מחלקת
יישובים. אני מכירה היום את כל
היישובים במועצה, כל אחד מהם
הוא שונה ומאתגר, ועבודה עם
האנשים תוך כדי שימוש בכלים
שרכשתי היא מבחינתי ה - אתגר
שלי במקום הזה.״
האם את מרגישה שעצם
היותך אישה מציב בפנייך
אתגריםאו קשיים, או לחלופין
ערכיםמוספים?
עצם היותי אישה מעולם לא
הפריע לי להביא את עצמי לידי
ביטוי. אני מבינה איפה זה קשה
ואיפה זה עוצר נשים. אני באופן
אישי מאמינה באדם באשר הוא
אדם, בלי שום קשר לעצם היותו
גבר או אישה. אבל המציאות
היא קצת שונה, ונראה שרוב
התפקידים הקשורים לקבלת
החלטות מאוישים על ידי גברים,
בהנהלות של היישובים, במועצה
ובחברה שלנו בכלל.
השאיפה שלי היא שכמה שיותר
נשים יהיו סביב שולחן קבלת
ההחלטות. כנשים יש לנו המון
מה לתרום. אני יושבת לא מעט
פעמים סביב שולחן מקבלי
ההחלטות, כאישה יחידה או
בין מיעוט נשי, ורואה מה אנחנו
מביאות ואת הדרך שבה אנחנו
מביאות את זה. גברים פעמים
רבות מנהלים בהסתכלות
ממוקדת יותר למשהו ספציפי,
ולנשים יש לרוב ראיית מניפה.
הן מנהלות הרבה פעמים יותר
בשיתוף ובשיח, ופחות עם אגו.
בקורס ״מנהיגות את המחר״
תהיה שנת 2018 הגדרנו ששנת
המודעות המגדרית, מתוך רצון
שנשים פה יבינו שיש לנו את
העוצמה לחולל שינוי, או להיות
נוכחות בעשייה הציבורית.
לפעמים נשים נמנעות מכך
מסיבות של בית, ילדים, חוסר
ידע. אחד מהדברים שלמדתי
על עצמי הוא שאני אמיצה. אני
לא פוחדת להתנסות, לטעות,
לעשות למען הגורל שלי, של
המשפחה שלי ושל הקהילה...
לא תראי אותי יושבת ומחכה
שמשהו יקרה. הרבה פעמים
אומרים, ״גורל זה גורל״. אבל
״גורל זה גורל - והרשות נתונה״.
הלא נודע לא מפחיד אותי, אני
מאמינה שצריך להעז, ליצור את
העתיד.
זה משהו שתמיד הרגשת?
אבא שלי היה איש חינוך הרבה
מאוד שנים, וממנו ינקתי את
החינוך. רגע לפני הפנסיה הוא
חלה, ותפיסת העולם של ״לחיות
אתהכאן ועכשיו״ התחזקה אצלי.
כן צריך לחשוב על המחר, אבל
למצות את החיים, לחגוג אותם.
החיים לא תמיד יפים, והנטייה
שלנו היא לראות את הפחות יפה,
לדבר עליו - וכך להעצים אותו.
אני מאמינה שצריך להתמקד
במעט רגעי האושר, לדבר
עליהם, להעצים אותם, כך הכול
נצבע בצבעי האושר האלה.
צייני אישיות שהשפיעה
עלייך או שאת שואבת ממנה
השראה.
רֶחה פראיר, מייסת ״עליית
הנוער״. היא הייתה אישה
נדירה בעולם החינוך. פגשתי
אותה כשההורים שלי ניהלו את
הפנימייה, והיא עשתה המון
למען ילדים. היא ייסדה גם את
׳המפעל להכשרת ילדי ישראל׳
והיא דמות שהרשימה אותי מאוד
בילדותי, למרות שהייתה מאוד
קטנה ולא מרשימה בחזות שלה.
משהו בכריזמה שלה ובאישיות
שלה ובנתינה הבלתי נגמרת
שלה מאוד השפיע עלי.
על מה מכל פועלך את גאה
במיוחד, או מרגישה סיפוק
בזכותו?
אני גאה להיות שותפה לתהליך
של סל השירותים שמתחולל
עכשיו, אבל יותר מזה אני גאה
להיות חלק מהשיח שמתקיים
בשנה האחרונה בין היישובים
לבין המועצה ולשיפור הקשר
הזה. זה בהקשר המקצועי.
אני גאה מאוד בילדים שלי, הם
ארבעה ילדים מאוד אסרטיביים
ודעתניים, ולפעמים זה כאב
ראש, אבל אני מעדיפה שתהיה
להם דעה כמעט על כל דבר
ושישימו אותה על השולחן. אני
מאוד גאה בהם על מי שהם, על
טוב הלב שלהם ועל האנשים
שהם גדלים להיות.
אני גאה גם על האופטימיות שלי,
שכמעט לא נגמרת, ועל כך שאני
מצליחה בכל פעם להעז מחדש...
מה תייעצי לאישה צעירה
העומדתלהיכנסלתחוםשלך?
לחיות. תזכרי שאנחנו לא באים
לכאן על הדרך, אלא שצריך
למצות את הרגע. ויחד עם זה
תוך כדי מיצוי הרגע תסתכלי
קדימה, ותחשבי איפה את רוצה
להיות ותכווני לך את הדרך,
בידיעה שהיא תשתנה כנראה
עשרות פעמים במהלך החיים.
ותעזי, אל תחששי מכישלון, כי
רק משם אנחנו צומחים. נסי,
מקסימום זה יצליח.
אחד מהדברים שמנחים
אותי הוא השאיפה להיות בן
אדם משמעותי ולחיות חיים
משמעותיים. כי אחרת זה פספוס
לבוא לפה לשמונים תשעים
שנה, ולא עשינו שום דבר. חשוב
להשאיר חותם. וליהנות, ליהנות,
ליהנות. למצוא את האיזונים
הנכונים בין זה לזה...
אצלנו בבית מבקשים את
המשאלה מעל עוגת היום הולדת
בקול רם. כשאנחנו אומרים את
הרצונות שלנו ואת השאיפות
שלנו בקול רם, הסיכוי שהם
יתממשו גדול בהרבה. כי זה
מתחיל להתגלגל והופך למשהו
ממשי. אז תגידו בקול רם את
הרצונות שלכם.
איפה את רואה את עצמך
בעוד חמששנים?
אני רואה את עצמי עם בית
מהמם בעין גדי, אחרי שסיימתי
תואר שני במנהל ומדיניות
ציבורית. אני רוצה להשתלב
בתחום הזה בצורה משמעותית
יותר. אני רוצה לא רק לשבת
סביב שולחן מקבלי ההחלטות,
אלא להיות בין מקבלי ההחלטות,
ולייצר מקום שהוא עוד יותר טוב.
אני מאמינה בחלומות, חולמת
- מגשימה - וחולמת כל הזמן
מחדש.