12 / 45
11
תמרה
| 2017
נובמבר
המהלך הזה,״ משתפת גונדי.
״הארגון עוסק באקולוגיה, ונשים
בדרך כלל רגישות יותר לנושא
הזה. הן יותר מכוונות - משפחה,
ילדים, בריאות המשפחה. אצלנו
בישראל יותר נשים יוצאות
לעבודה, ומקבלות לאט - לאט
מעמד דומה למעמד הגברים,
אבל בחברה הפלשתינית
ובחברה הירדנית זה שונה לגמרי,
הנשים עוד הרבה בבית, תלותיות
יותר.
״אני חושבת שמפגשי נשים
פותחים הרבה סתימות. מדהים
איך כשנשים נפגשות - והן לא
מדברות אותה שפה, לא נפגשו
אף פעם - מהרגע הראשון יש
קליק, נשים מרקע שונה יכולות
לדבר כל הלילה, לרגע לא
מפסיקות, ועוברת שם הרבה
אינפורמציה. אצל גברים זה
לא ככה. אני זוכרת עד היום את
המפגש הראשון שלי עם גברים
שעובדים עם אקו - פיס, כולם
בחליפות, רציניים, ובמפגשים
כולם מדברים על הדברים
הטכניים, על עבודה, זה אף פעם
לא עבר את המחסום האישי.
אצל נשים תראי נשיקות ודמעות.
״הנשים שמגיעות למפגשים
האלה רואות שאפשר אחרת,
הן רואות מה נשים אחרות
עושות ואיך הן מתמודדות עם
מצבים מוּכרים. נשים מעבר
לגבול נחשפו לנשים שלנו
שעקב הקושי בחקלאות הקימו
צימרים; פתאום הן ראו גם פה
נשים שהתחילו מהתחלה אחרי
שהכול קרס והיה עליהן לחשוב
איך להמשיך בחיים והן עמדו על
הרגליים האחוריות ועשו - בלי
לאבד את שמחת החיים.
״הייתה שם אישה ירדנית
שהתחתנה בגיל ארבע - עשרה,
כאישה שנייה. נולדו לה תשעה
ילדים, ולאישה הראשונה היו
שבעה. הגבר מת, והשתיים היו
צריכות פתאום לפרנס את כל
הילדים. אותה אישה התחילה
להכין דבש ויחד עם האישה
השנייה המשיכה לעסוק
בחקלאות... כשמסתכלים עליה
רואים נחלים בעור הפנים שלה,
רואים כל דבר שעבר עליה בחיים.
גם אחת הישראליות סיפרה את
סיפורה, וחלקה עם הקבוצה איך
התחילה עסק חדש ולא המשיכה
בחקלאות, ושוב שינתה את
עיסוקה. זה היה מעורר השראה.״
במועצה
I
הפמיניסטית ה-
האזוריתתמר
כששאלנו את גונדי אם תוכל
לספר לנו על אישיות שהיא
שואבת ממנה השראה, היא
סיפרה לנו את סיפורה המרתק
של בבתא בת שמעון, אישה
פמיניסטית שחיה בעין גדי
ובזמן
,
במאה השנייה לספירה
מרד בר כוכבא ברחה אל אחת
המערות באזור;
״מהמסמכים שנמצאו במערה
עולה דמותה של אשת עסקים
מרשימה. באותם זמנים אישה
שבעלה מת לא קיבלה דבר, אבל
בבתא לא קיבלה זאת, ונהגה
לפקוד את המושל הרומי ולדרוש
את זכויותיה. ׳מה פתאום אדם
אחר מנהל את הנכסים של הבן
שלי?׳ אמרה, וטענה בתוקף
שהיא יודעת לעשות זאת בצורה
הכי טובה. אמרה והשיגה את
מבוקשה.
״אחרי שנישאה שנית הלוותה
כסף לבעלה (עבור נדוניה לבתו
מאשתו הראשונה), והוא מת
לפני שהחזיר את החוב. שוב
הלכה למושל הרומי, ותמורת
החוב של האיש דרשה לקבל את
המטעים שלו. ביקשה - וקיבלה.
״כשבבתא נפטרה היא הייתה
אישה מאוד עשירה; אבל עסקים
הם לא מה שמדהים אצלה
בעיניי, אלא העובדה שהיא הפכה
את העולם בשביל להשיג את
מה שהיא חשבה שצריך להיות.
היא הייתה מהפכנית. בעטה
במסגרות. לא קיבלה את מה
שלא בסדר. כמו שאומרים, ׳רק
דגים מתים שוחים עם הזרם׳.״
על מה מכל פועלך את גאה
במיוחד, או מרגישה סיפוק
בזכותו?
אני הכי גאה בילדים שלי.
הגדולה, רֹתם, לומדת בבן
גוריון ביולוגיה; השנייה, תומר,
מתנדבת עכשיו בגרמניה למשך
שנה. וארז עשה בגרות בבית
הספר הסביבתי בשדה בוקר
וחרש את כל הארץ ברגל. עכשיו
הוא בצבא. כל הילדים שלנו
מטיילים, כולם יוצאים, הולכים
למדבר, ופעילים ביחידת החילוץ
שבעלי אלון מנהל. כולם למדו
סביבה בבגרות, ביולוגיה. אבל כל
אחד תופס את הכיוון שלו.
הכי הרבה סיפוק אני מקבלת
מעבודה עם נשים, ולפעמים
גם עם גברים, בהעצמה - חוצת -
גבולות.
איפה את רואה את עצמך
בעוד חמששנים?
בעוד חמש שנים אני רואה את
עצמי בעבודה עם נשים ועוסקת
בנושאים סביבתיים, גם במזרח
התיכון וגם לעיתים באפריקה.
חוץ מזה אני רואה את עצמי
מטיילת.
מה תייעצי לאישה צעירה
העומדתלהיכנסלתחוםשלך?
בתחום האקולוגיה הייתי
אומרת ללמוד ולהתבונן. ללמוד
אקולוגיה וכל מה שכרוך בה.
אפשר לעשות את זה דרך הידיים,
אבל זה תלוי מאוד באישיות.
אני מסתכלת באינטרנט, רואה
דברים, יוצאת ומנסה. לא הולך
לי, אני מנסה שוב, מחפשת
שוב את הפתרונות. אבל זו דרך
הלימוד שלי, שהיא לא תמיד הכי
קלה. העיקר הוא לאהוב את מה
שאנחנו עושים.
כדי לעבוד בתחומים חוצי -
גבולות צריך... לב. צריך לב וראש
פתוח כלפי הצד השני.
אני חושבת
שמפגשי נשים
פותחים הרבה
סתימות. מדהים
איך כשנשים
נפגשות - והן לא
מדברות אותה
שפה, לא נפגשו
אף פעם - מהרגע
הראשון יש קליק,
נשים מרקע שונה
יכולות לדבר כל
הלילה.