9 / 45
2017
נובמבר
|
תמרה
8
מחזיקה את המושכות
בשני הצדדים
״בעברי הייתי מעסה רפואית.
עסקתי בכירופרקטיקה ולמדתי
שיאצו ורפלקסולוגיה. הגעתי
לים המלח משוריינת היטב, עם
מטרה ברורה: לעבוד באחד מבתי
המלון. ובאמת, הייתה לי הצלחה
לא נורמלית, הקמתי אנשים על
הרגליים, וזה עשה לי טוב. אבל
אז חליתי בדלקת כרונית, שגם
החמירה אחרי ההיריון. מצבי
הרפואי הקשה עלי להמשיך
לעבוד ואחרי עשר שנים במקצוע
נאלצתי לעזוב.
״כשהגעתי לנווה זוהר הכרתי את
דוד והתחלנו חיים משותפים.
בהתחלה הוא פרח, התחיל
לשגשג בעסקים, והציע שאשב
בבית לגדל את הילדים. וכך
עשיתי. עד שהגר ואושר היו
במסגרות נכנסתי שוב להיריון.
״שנתיים אחרי שנולד בר
התחלתי לחשוב במה אעבוד.
למדתי קרמיקה אצל אסתי ברק,
ובהמשך הצטרפתי בעקבות
אחותי ללימודי קרמיקה במכללת
ספיר. רציתי להמשיך וללמוד גם
הוראה, אבל החלטנו שמוטב
שאפתח סטודיו.
״נסענו לתל אביב וקנינו את כל
מה שהיינו צריכים, כולל ציוד
להכנת גלזורות, שהכנתי בעצמי.
זה הלהיב אותי. פתחתי את
הסטודיו בסולריום, ובהמשך
רצינו להתפתח והחלטנו לעבור
בחטיבת הביניים בעין גדי. עבדתי
גם דרך לשכת הרווחה בחוגים
לילדים בנווה זוהר. בכל הזמן הזה
נלחמתי. להיות בפשיטת רגל זה
גיהינום. את עובדת והכסף לא
מגיע אלייך.
״לפעמים יש נפילות, יש בכי, ויש
את הצד השני, כשאת אומרת
לעצמך ׳קומי׳. כמו במסע
אלונקות בצבא, אדם נופל,
מתמוטט. בא אחריו מישהו
ואומר ׳קום׳. אם את צריכה
להתמודד, קומי ותתמודדי. אם
לא הייתי משנה גישה, הייתי בלי
כלום היום.״
עקב-בצד-אגודל הצליחה ביאטריס
לחלץ את עצמה ממצב כלכלי לא
פשוט ולפרוח. לפני כשנה וחצי
רכשה את הבית שבו היא גרה
בנווה זוהר, והיום מצבה הכלכלי
טוב.
״קניתי את הבית מרגע לרגע.
הכול נעשה מהר. קיבלתי
משכנתה ולוויתי כסף מאחותי,
מהבן שלי ומהבנק. רציתי להחזיר
את ההלוואות מהר, אז הידקתי
את החגורה. במקביל הבנתי
שאני צריכה עוד הכנסה. השכנה
עזבה והתפנתה דירה מול הבית
שלי, וחשבתי להפעיל שם צימר.
ידעתי שאם אגיד לעצמי ׳לא
כדאי׳, תמיד אהיה בספק אם
יכולתי להצליח. החלטתי ללכת
על זה. עבדתי מאוד קשה, אבל
בסופו של דבר לא הרווחתי כלום.
לגור באילת. באילת העברתי
שיעורים למבוגרים ולילדים
ועבדתי במועדון לבני שישים
פלוס. בנוסף היה לי סטודיו
בבית, הצגתי בתערוכות ומכרתי
יצירות בירידי אומנים.
״אבל אז פרצה האינתיפאדה
השנייה, ואנשים פחדו לקנות
דברים. עסקים נפלו, וגם דוד
כשל בעסקי המזון. חזרנו לנווה
זוהר והתחלנו מהתחלה. ניסיתי
למכור יצירות לבתי מלון, ודוד
ניסה לחדש את עסקי המזון אבל
לא הצליח להעלות את עצמו
חזרה. הזוגיות הייתה קשה,
ורציתי לצאת ממנה, אבל הוא לא
רצה לוותר.״
מגששל כסף
את האומנות עזבה ביאטריס
לטובת הכנסה יציבה אחרי
שנקלעה לחובות.
״אחרי שדוד פשט את הרגל
הסתבכתי גם אני, הכול בגלל
שאננות. אישה לא צריכה לישון
בעמידה. היא צריכה לדעת
שאותו בן אדם ששם אותה על
מגש של כסף יכול מחר להפיל
אותה לתוך הזבל כי הוא כבר
לא יכול להחזיק את המגש הזה.
הרגשתי מאוד לבד, הרגשתי
שאני כישלון. רק כשהגעתי
לתחתית הבנתי שזאת לא אני,
והחלטתי שאני מפסיקה לאפשר
למישהו אחר לנהל את החיים
שלי. אחרי שהתחלתי לטפל
בחובות ובניירת בעצמי הצלחתי
להיפטר מהצרות.
״יצאתי סופית מהזוגיות, ולקח
זמן עד שהחלטתי שאני מתחילה
לעבוד בצורה מסודרת. זה לא
קל, במיוחד בגיל שלי, כי את מי
שאת, ובכל זאת נאלצתי להפסיק
לחשוב כאומנית ולהתחיל
לחשוב בצורה פרקטית. ידעתי
שאם אמשיך לסחוב את הכלים
שלי לפה ולשם, אמות ענייה. בתי
מלון כבר לא רוצים למכור, וגם
חנות היא לא פתרון מעשי.
״הבנתי שאני צריכה להילחם
על הפרנסה שלי, והתחלתי
לעבוד עם המועצה. עבדתי
בקרן קרֵב שנתיים, בבית הספר
היסודי, ובהמשך לימדתי אומנות
נאלצתי להפסיק
לחשוב כאומנית
ולהתחיל לחשוב
בצורה פרקטית.
ידעתי שאם אמשיך
לסחוב את הכלים
שלי לפה ולשם,
אמות ענייה.
ביאטריס נולדה בצרפת ובגיל שבע עלתה עם משפחתה לישראל.
היא אומנית בנשמתה; מעסה בעברה; ולפרנסתה עובדת בספריית
תיכון עין גדי. שלושת ילדיה גדלו ופרחו מהקן, והיא חיה בנווה זוהר
בעקבות
1989
ומפעילה צימר בחצר הבית. לים המלח הגיעה בשנת
המקצוע.
ביאטריס צרפתי, נווה זוהר