11 / 45
2017
נובמבר
|
תמרה
10
לב חוצה - גבולות
גונדי גדלה בגרמניה, סמוך ליער
בשוליה של העיר סיגן. בגיל שש -
עשרה ביקרה בישראל, ואחרי
התנדבות בעין גדי שנמשכה
חודשיים התאהבה בקיבוץ וידעה
ששם תקבע את מקומה. שנים
אחדות נדדה בין גרמניה וישראל,
עלתה סופית לארץ,
1988 -
וב
התגיירה והשתקעה בעין גדי.
שנים לאחר שהתגיירה גילתה
שנולדה יהודייה.
״אימא תמיד חשבה שיש משהו
עם יהודים, אבל לא ידעה
שהיא יהודייה. כשהייתה ילדה
במלחמת העולם השנייה אסור
היה לה ללכת לתנועה הנאצית,
אימא שלה אמרה לה שלעולם
לא תרים יד על יהודים, אבל לא
הסבירו לה שום דבר. רק כשהבת
הבכורה שלי כתבה את עבודת
השורשים גילינו שאימא שלי
הייתה יהודייה.״
גונדי עבדה בעין גדי בכמה וכמה
ענפים, ובהם פינת החי של
הקיבוץ. מאחר שנושא השמירה
על הסביבה היה בנימי נפשה
החליטה לעשות בפינת החי דבר
שונה, ובנתה את האקו - פארק.
באותם ימים לא הייתה בארץ
מודעות לנושא הסביבה, לא היו
ספרים וחומרים נגישים, ורק
בודדים החלו לעסוק בתחום.
גונדי למדה את הנושא תוך כדי
בניית הפארק, בניסוי וטעייה.
״בנוסף אנחנו מפעילים תוכנית
לימוד על מים - מים חוצי - גבולות
- שבה אנחנו מראים איך מים
לא מכירים גבולות. אנחנו פונים
גם למקבלי החלטות ומנסים
להשפיע, אפילו בכנסת הרבה
פעמים, ובין היתר פוקדים את
בתי המשפט אם צריך. למשל,
בבתיר מעל נחל רפאים יש
מעיין עם בריכה רומית וחקלאות
עתיקה, ורצו לבנות שם גדר
על טרסת עתיקות, עד הרכבת.
ניגשנו לבג״ץ והצלחנו לעצור את
הבנייה הזאת שהייתה הורסת
את כל הנוף הקדום. הסוגיות
הכי קשות הן בצד הפלשתיני, כי
הם צריכים תמיד אישורים של
ישראל. יש התנגדות גם אצלם,
ואנחנו מנסים לגשר.״
בין שלל העיסוקים והיוזמות
עוסק ארגון אקו - פיס בהעצמת
נשים, ובתוך כך במפגשים בין
קבוצות של נשים ישראליות עם
נשים ירדניות ופלשתיניות.
״מאז ומתמיד אהבתי את נושא
העצמת הנשים, אז שמחתי על
״בניתי שירותי קומפוסט ועברתי
קורס בגרמניה שבו למדתי לבנות
מתקנים לבישול סולרי. בניתי
בפארק הרבה מבנים ומתקנים
אקולוגיים, גייסתי כספים על ידי
מחזור בקבוקים ובעזרת אקו -
פיס מזרח תיכון ושיתפתי פעולה
עם בית הספר היסודי בעין גדי,
שם העברתי שיעורים לילדים,
ערכנו מחקרים, הפרדנו אשפה
ויצאנו אל הטבע...״
ידידת כדור הארץ
אֶקוֹ - פיס מזרח תיכון הוא ארגון
סביבתי ייחודי אשר מפגיש בין
פעילי איכות סביבה ירדנים,
פלשתינים וישראלים. גונדי
החלה לעבוד בארגון כרכזת
קהילה לפני כחמש - עשרה שנה.
״בשלב מסוים בחיים שאלתי
את עצמי, מה את רוצה לעשות?
לשבת על הגדר ולבכות או לקפוץ
למים ולשנות את הדברים?
החלטתי שלבכות על הגדר לא
עוזר. אז אם משהו מאוד חשוב
לי, אני צריכה לתת את החלק
שלי, ולי חשוב לבנות מזרח תיכון
אחר. זה בא רק אם אנחנו יוצאים
החוצה ופוגשים את הצד השני,
או לוקחים עוד אנשים איתנו,
שיראו שהאנשים בצד האחר הם
לא מפלצות, הם אנשים עם לב.
״אני לא רואה פלשתיני או ירדני
כאויבים. אני רואה בהם שכנים,
שיש לפעמים קונפליקט איתם,
ואנחנו צריכים לחפש את הפתרון
יחד. לא ראיתי שם אנשים שאני
לא יכולה לדבר איתם. הרבה
פעמים אני פוגשת אי הבנות,
וזה בעיקר בגלל התקשורת,
שמשרטטת תמונה מעוותת.
אבל אם אנחנו נפגשים, אני
יכולה להגיד שאנחנו לא כאלה,
ואותו הדבר הם. ברגע שנפגשים
כבני אדם, מסתכלים בגובה
העיניים ומקבלים זה את זה, אני
חושבת שאפשר לפתור הכול.״
איך זה מיתרגם למעשים?
״באקו - פיס אנחנו עובדים בעיקר
על דברים הקשורים למים, ופה
באזור זה הרבה על ים המלח.
Water Makes Good
בפרויקט
שאני מרכזת,
,
Neighbors
וארבע
משתתפות עשרים
קהילות בכל צדי הגבול, וכל
קהילה מתרכזת באגן מים
כלשהו. הפרויקט כולל עבודה
עם נוער בחינוך בבתי ספר, דרך
האקולוגיה. זה מאוד מרגש.
בשלב מסוים בחיים שאלתי את עצמי, מה את
רוצה לעשות? לשבת על הגדר ולבכות או לקפוץ
למים ולשנות את הדברים? החלטתי שלבכות על
הגדר לא עוזר. אז אם משהו מאוד חשוב לי, אני
צריכה לתת את החלק שלי.
גונדי שחל היאמדריכתטיוליםמוסמכתהעוסקת
בתיירות אקולוגית, רכזת קהילה בארגון אקוֹ -
ויחד עם האומנית יונית שמיר
;
פיס מזרח תיכון
מעבירה סדנאות ייחודיות המשלבות מלאכה,
סיפורים וטיול בנחלים. היא שואפת לחולל שינוי
ולהוביל ליצירת מזרח תיכון אחר, וכולה אהבת -
אדם - וטבע.
גונדי שחל, עין גדי