16 / 45
15
תמרה
| 2017
נובמבר
הבינתחומי בהרצליה. בהמשך
עבדה במכון רובין לחקר המזרח
התיכון ויחסים בינלאומיים, אף
.
הוא במרכז הבינתחומי
״הבנתי שהתחום האקדמי לא
מעניין אותי והחלטתי לפתוח
עסק קטן לייעוץ ומחקר
באינטרנט, לרבות בניית אתרים
למכוני מחקר ולחברות פרטיות.
, בכנס שנתי בינלאומי
2006 -
ב
בנושא טרור, נחשפתי לתחום
מימון הטרור ולחברה העוסקת
במחקר מימון טרור, ושם אני
עובדת מאז ועד היום כמנהלת
מידע ומערכות מידע.
״תפקידי הוא לנהל את מערכות
המידע של המשרד ולארגן את
המידע עצמו ואת האופן שבו
הוא יוצא חזרה ללקוח. אני גם
עוסקת במחקר, באימות נתונים
ובעריכה. אני עובדת שלושה
ימים מהבית ויומיים בתל אביב.״
מה משך אותך לעסוק דווקא
במחקר טרור?
זו לא הייתה בחירה ממש. פניתי
לכיוון הזה מכוח הדברים, ובסופו
של דבר הנושא עצמו מאוד
מעניין אותי והמקום שאני עובדת
בו מתאים לי. האופציות בתחום
הן מאוד ברורות. יש צבא או
ממשלה, אקדמיה ומגזר פרטי.
ניסיתי את הצד האקדמי ולא
נהניתי. את המגזר הממשלתי לא
ניסיתי אבל התעניינתי והרגשתי
שמשמעו להתמסר למשהו
אינטנסיבי שלא ידעתי לאן ייקח
אותי, כאשר רק הגעתי לארץ
ורציתי לבנות חיים ומשפחה.
המגזר הפרטי, וספציפית מימון
טרור ומקום העבודה שמצאתי,
מחבר את כל העולמות שאני
אוהבת, גם תחום הביטחון, גם
המחשבים וגם מבנה של ארגון
קטן, אנושי ונעים.
מהם הערכים המוספים שאת
מביאה עמך לתפקיד כאישה?
גדלתי לבד עם אימא שבתור
רופאה פסיכיאטרית בהחלט
העבירה אלי את ערך העצמאות
ולימדה אותי על החשיבות
הטמונה בעבודה. כך שקצת
קשה לי לעשות את ההפרדה
הזאת ״כאישה״. גם בעבודה שלי
אני לא מרגישה הבדל בין גברים
לנשים, כולנו שווי ערך, זה יותר
עניין של טיפוסים. אני מכירה
גברים נשיים בתכונות שלהם,
ואני די מוגדרת כגברית באופי
שלי ובדרכי החשיבה שלי.
בוועד נאמר לי לא מעט שעצם
היותי אישה מאוד עוזר. אומרים
שהצד הנשי הוא דיפלומטי
יותר, קצת יותר רגשי, שנשים
יודעות להקשיב יותר. בעיניי אלו
לא בהכרח תכונות נשיות, אבל
לפחות בתפקיד שלי בוועד אני
מרגישה שבמובן מסוים העדינות
שבי כן תורמת. גם אם אני לא
מתחברת לבידול המגדרי, אני
מבינה על מה מדובר.
האם את מרגישה שעצם
היותך אישה מציב בפנייך
אתגריםאו קשיים?
לא הרגשתי אף פעם אפליה כזו
או אחרת. אפילו להפך, בעבודה
תשתיות מתחדשות, מערכת
יישובית מתפתחת בתחומים
המוניציפליים, חינוך, תרבות,
סביבה ועוד. הדרך עוד ארוכה
וכמובן שאני לא המתנדבת
היחידה בתוך העשייה הזו - יש
כאן הרבה תושבים שמשקיעים
המון למען חיי הקהילה - אבל אני
בהחלט גאה על חלקי בצמיחת
היישוב שלי.
מה תייעצי לאישה צעירה
העומדתלהיכנסלתחוםשלך?
כשהתחלתי להעביר סמכויות,
חשבתי לתת טיפים, תעשי ככה
ותעשי ככה. אבל ראיתי שכל
אישה כל כך שונה בגישה שלה,
ושזה עובד להן. אז היום אני
חושבת שכל אחת צריכה למצוא
את הדרך שבה זה עובד לה. כל
אחת והדרך שלה.
איפה את רואה את עצמך
בעוד חמששנים?
בדיעבד, האחד - עשר בספטמבר
די השפיע עלי. לפני זה הייתה
תחושה בארצות הברית שאתה
בטוח. אנשים שם חיו בסוג
של בועה, ואני הייתי חלק
מהבועה הזאת ומאוד נהניתי.
ואז כשראיתי את הדבר הזה מול
העיניים... כל קווי הטלפון נפלו,
והיו לי חברים שם בפנטגון, זה
היה מאוד משמעותי. הבנתי עד
כמה מחר לא ידוע והיום הוא מה
שחשוב.
אז בגדול אני מקווה שבעוד
חמש שנים אגור בבית הזה
עם משפחתי בכיף. מבחינה
מקצועית, אני מרגישה שבחמש
השנים של הוועד אני מפתחת
כישורים חדשים וחשובים לכל
תחום עבודה שהוא, אבל מצד
שני אני שמה את ההתפתחות
שלי בתחום הטרור בניוטרל.
אין לי זמן גם לעשות כאן וגם
לחשוב איך להתפתח שם.
לדעתי יש בחברה שלי עוד הרבה
מה לעשות, ובתחום כולו... אבל
חמש שנים, מי יודע?!
תומכים בי גם בהקשר של בניית
המשפחה וגם בהקשר של
תפקידי בוועד.
מה שכן, כשאת מגיעה לישיבות
עם תינוק בידיים, וצריך לעשות
הכול יחד - גם ילדים וגם בית, גם
עבודה וגם קהילה, זו התמודדות.
אבל זו בחירתי ואני לא לבד, יש
לי בן זוג שחולק איתי הכול בבית.
זה בדיוק העניין. העולם השתנה,
והתפקידים לא כל כך ברורים. אז
הקושי הוא יותר להיות גם אישה
וגם אימא וגם אשת מקצוע וגם
יו״ר ועד מקומי...לחבר הכול בכל
יום שעובר זה אתגר בהחלט.
האם יש אישיות בהיסטוריה
או בספרות שהשפיעה
עלייך או שאת שואבת ממנה
השראה?
אני מתחברת, מושפעת ומוצאת
השראה יותר מסיטואציות,
ממקומות, מאנשים שמסביבי,
ופחות מדמויות שאני לא מכירה
באופן אישי... לכן אין אישיות
ספציפית שאני יכולה לחשוב
עליה.
על מה מכל פועלך את גאה
במיוחד, או מרגישה סיפוק
בזכותו?
הדרך חשובה לי יותר מסיפוק.
אני מנסה לבנות את חיי באופן
שמאפשר לי להיות שלמה
עם מה שאני עושה וליהנות
מהעשייה, אם זה בבית או
בעבודה. כך אני גם מגדירה אם
אני גאה או לא, בכל יום מחדש.
היום אני גאה בבחירות שעשיתי
עד עכשיו וגאה על כך שאני אכן
נהנית מהדרך. אני גם גאה על כך
שאחרי כמעט ארבע שנים בוועד
אני מחזיקה מעמד ועומדת
במילה שלי למרות שלא קל.
הר עמשא הוא יישוב פורח היום:
ילדים
60
תושבים (כולל
150
ועוד כמה בדרך), בתים חדשים,
העולם השתנה,
והתפקידים לא כל
כך ברורים. אז הקושי
הוא יותר להיות גם
אישה וגם אימא וגם
אשת מקצוע וגם יו"ר
ועד מקומי...לחבר
הכול בכל יום שעובר
זה אתגר בהחלט.