20 / 45
19
תמרה
| 2017
נובמבר
מתבגרת, ומטבע הדברים אתה
יותר מכונס בבית שלך. כשהיית
צעיר יותר, הורה לילדים צעירים,
היית נפגש יותר עם אנשים,
במגרש המשחקים, בשבילים
ובחוגים, והיום הגיל שלנו משאיר
את האנשים יותר בבתים שלהם.
אחת לזמן מה מתכנסים, כשיש
מפגש חברתי או חג שמאורגן
על ידי הקהילה. פחות נפגשים
על המדרכה. יש עדיין אחווה בין
ותיקות היישוב... והיום אנחנו
עושות מאמצים מאוד גדולים
גם בהנהלה לקרב את הצעירים
והמבוגרים ולקשר ביניהם, כי
הייתה תקופה של ניתוק. לא
היה גיל אמצעי שיתווך. כל
אחד מחברי ההנהלה דאג לצרף
לתיק שהוא אחראי עליו ביישוב
גם ותיקים וגם צעירים על מנת
לאחד, וזה מורגש לטובה ביישוב.
מהם הערכים המוספים שאת
מביאהעמך למקצועכאישה?
אני חושבת שעצם היותי אישה
אִפשר לי, דרך הרגישות הנשית,
לזהות את האוכלוסייה שצריכה
תמיכה, ולהושיט יד, מתוך צורך
לעזור. זה כנראה צורך סוציולוגי,
ואני לא בהכרח חושבת על זה
בהקשר של אישה או לא, אלא
יותר בהקשר שלי, של איך שאני.
מאחר שאנחנו גם גרים במקום
קטן, ואתה לא יוצא מכאן הרבה,
עליך לבחור בין לשבת מול
הטלוויזיה ומול המחשב לבין
לעשות משהו למען מישהו או
למען עצמך בתוך הקהילה. ואני
בחרתי פשוט להיות פעילה.
מצד שני, הרגישות שיש בי היא
לפעמים סוג של חסם. נדרשת
הרבה עבודה עצמית כדי לא
להיפגע. אז עושים זאת גם
בעזרת סדנאות וקורסים: מצד
אחד העצמה אישית; ומהצד
השני לומדים לקחת את כל נושא
הרגישות ולהפוך אותו לכוח ולא
לחולשה. לקח לי כמה שנים
טובות, אבל בהחלט למדתי.
נכון, נשארה בי רגישות, אבל טוב
שנשארה, כי אני לא רוצה להיות
אדם קשוח או אטום, חשוב לי
להיות אמפתית לסביבה שלי.
על מה מכל פועלך את גאה
במיוחד, או מרגישה סיפוק
בזכותו?
הסיפוק המקצועי ללא כל ספק
הוא החינוך בגיל הרך ועצם היותי
גננת. וכמובן ברמה האישית
התרומה והנתינה לקהילה. כמו
כן יש לי שבעה נכדים משלושת
ילדיי, ואני סבתא שמתרוצצת,
וגאה מאוד על הפעילות עם
הנכדים. המפגש עם הנכדים
מתקיים לעיתים קרובות בקיבוץ
כפר גלעדי, על אף הריחוק. בכל
שנה בחופש הגדול אני מפעילה
קייטנה לנכדים - קייטנת סבתא
- עם נושא וסדנאות וימי כיף.
כשהבת שלי ובעלה הגישו
מועמדות לחברות בקיבוץ, הם
נדרשו להציג את עצמם בפלקט
בחדר האוכל. החתן כתב שם ׳בת
למשפחה שיישבה יישוב חדש
בכיכר סדום׳ ונתן שם תיאור
שקראתי ומאוד התרגשתי, כי לא
ראיתי את עצמי כך. לי הכול היה
מובן מאליו, ופתאום בא מישהו
מבחוץ, הסתכל מהצד, וגרם לי
להבין עד כמה אני מוערכת.
נושא אחר הוא הנהלת המושב.
לפני כעשרה חודשים התמודדתי
בפעם הראשונה בבחירות
להנהלת עין תמר ונבחרתי.
הסיפוק הוא גדול מאוד. זו עבודה
רצינית ומורכבת, ולעיתים כרוכה
בעומס, אבל בהחלט מלווה
בתחושתשליחות. בתוךההנהלה
לקחתי שלושה תיקים: בינוי, נוי
וצמיחה דמוגרפית ביישוב, וזאת
עבודה בלי הפסקה.
כל עשייה שלך היא גם למען
המקום...
זה מאוד חשוב לי. אני בן אדם
שלא יכול לשבת. יש לי כל הזמן
צורך לקום, לעשות. לכן תמיד
הייתי בוועדות. אני חושבת
שאדם שלא עושה למען המקום
שלו לא אוהב את המקום שלו.
זאת גם הסיבה שלפני שלושים
ושלוש שנה הבאתי לעין תמר
את ׳מפעל׳ טיול המשפחות.
מאז אנחנו יוצאים כל היישוב מדי
שנה לטיול, ועד לפני כמה שנים
ארגנתי את הטיול הזה. אני רואה
את המושב כבית שלי, חשוב לי
מאוד לפתח אותו, לקדם, להביא
דברים חדשים, ליזום.
צייני אישיות שהשפיעה
עלייך או שאת שואבת ממנה
השראה.
בתקופה שהייתי סייעת בגנים
עבדתי עם גננת מדהימה, אביגיל
אבי זוהר מנווה זוהר. היא זאת
שהאמינה בי ונתנה לי את הכוח
להמשיך ולהתפתח ולצמוח.
ביום שהיא עזבה נכנסתי להיות
הגננת בגן, ולאורך כל השנים
תמיד כשנקלעתי לסיטואציות
שבהן היה עלי להתמודד עם
קושי או כשהיו לי שאלות חשבתי
איך אביגיל הייתה פותרת את
זה והייתי מצליחה. היא דמות
נערצת.
מה תייעצי לאישה צעירה
העומדת להיכנס לתחום
שלך?
אני מציעה לכל אישה להתפתח
ככל שאפשר בחלק המקצועי
שהיא בחרה לעצמה, לפרוש
כנפיים ממש. ובנוסף למצוא
עוד תחום שבו תוכל להביא לידי
ביטוי עוד צד שלה מעבר למקום
העבודה. התבטאות כזאת או
אחרת או תחביב מיוחד, שייתן
לה את הכוח להמשיך ולחיות
במקום כזה קטן ומרוחק; לצאת
ללימודים פעם בשבוע, לפגוש
אנשים אחרים, לקדם רעיונות
חדשים... זה יעשיר אותה ובסופו
של דבר יעשיר גם את הסביבה
שהיא חיה בה.
צריך גם להיות נכון לקבל
ביקורת. יש תומכים מבית, יש
תומכים מבחוץ, ואתה ממשיך
ומתחשל.
איפה את רואה את עצמך
בעוד חמששנים?
אני מקווה שיהיו לי הכוחות
לצאת לפנסיה. באופי שלי יש
שמרנות מסוימת, וכדי לקבל
החלטה לקום וללכת צריך כוח.
עצם העניין שלא אהיה בגן קצת
מרתיע ומביא עמו חששות, מה
אעשה? אני מעוניינת להמשיך
בעשייה, בקצב שונה. נכון
לעכשיו לא הצלחתי לגלות מה
יהיה עיסוקי לאחר הפרישה מגן
הילדים. אולי אתפנה לעיסוק
הבא רק אחרי שאעזוב את הגן,
אולי משהו שיהיה קשור לגיל
השלישי... בטוח שזה יהיה באזור
שלנו ולמען הקהילה.
אני מציעה לכל
אישה להתפתח
ככל שאפשר בחלק
המקצועי שהיא
בחרה לעצמה,
לפרוש כנפיים
ממש. ובנוסף
למצוא עוד תחום
שבו תוכל להביא
לידי ביטוי עוד צד
שלה מעבר למקום
העבודה.