7 / 45
2017
נובמבר
|
תמרה
6
״כשהייתי בת שש שמתי פתק
׳רוצה להיות זמרת׳ וממש
:
בכותל
התביישתי שביקשתי את הדבר
המוזר הזה; כילדה שקטה וחולמנית
תהיתי מה אלוהים יחשוב על
הבקשה המוחצנת הזו. ובאמת
העיסוק במוזיקה התחיל מאוחר.
מישהו לימד אותי לנגן את השיר
של בוב
blowing in the wind
דילן, שבוע ישבתי על סלע בהודו,
ניגנתי ושרתי אותו שוב ושוב עד
שהצלחתי. אחר כך טיילתי ארבע
שנים במזרח, בארצות הברית
ובאירופה, כתבתי שירים והלחנתי
אותם. חזרתי לארץ, תמימה
מאוד, עם גיטרה, הופעתי מעט
בפאבים קטנים.
״ואז למדתי ברימון כמעט שנה,
אבל גיליתי שכל הקטע הדידקטי
של המוזיקה לא מדבר אלי. היו
שם חבר׳ה צעירים ממני, עם ידע,
ואני כולי צבעונית עם גיטרה, לא
יודעת כלום. זה לא היה בשבילי.
עזבתי, וכל מה שלמדתי אחר
כך היה על הבמה. אני ממשיכה
ללמוד כל הזמן; מכל הופעה
ומפגש עם נגנים לומדים משהו
- גם מהאזנה, מצפייה בהופעות
וממורים באינטרנט, בעיקר
מחו״ל. אין בית ספר טוב מזה.״
לגעת במוזיקה
לפני שלוש - עשרה שנה, בין טיול
לטיול, הגיעה אפרת לאזור ים
המלח, ונדלקה. בהתחלה גרה
עם המציל על החוף ועבדה
באכסניית הנוער של עין גדי.
שנה לאחר מכן הגיעה לקיבוץ
והכירה את גיל, בן משק בעין
גדי... כשבתה הבכורה אלינור
נולדה החלה לעסוק במוזיקה
באופן מקצועי.
״בהיריון עלו קולות מהסביבה
לוותר על המוזיקה. עננת הטיול
כבר שככה, מכרתי בקיוסק
כרטיסים לשירותים בשקל. בגיל
שלושים את אומרת לאנשים,
׳אולי אתפרנס ממוזיקה?׳ והם
חושבים שהתחרפנת. העבודה
בקיוסק, במיוחד בחודש תשיעי,
הייתה סיוט, וחשבתי לעצמי,
אולי כולם צודקים, אולי כבר לא
תתפרנסי ממוזיקה? אבל לא
הפסקתי להאמין, ידעתי שלקום
בבוקר למשהו שאני לא אוהבת זו
לא אפשרות.
״ואז אלינור נולדה, והעסק פתח
כנפיים. סיימון, שהיה אז רכז
התרבות במלון, הציע לי לשיר
מול קבוצה. זאת הייתה ההופעה
הכי גרועה שלי. דיברתי בעברית
מול קהל שהתברר בדיעבד כדובר
רוסיתבלבד ובחרתי שיריםשהיום
לא הייתי שרה גם בפני ישראלים.
זאת הייתה טבילת אש.
״מיד אחר כך הכול נפתח פתאום.
קראו לי מהמועדונית בקיבוץ
להעביר חוגים, ובהמשך גם
מבית הספר היסודי והתיכון.
למדתי אז וַלדורף, דרמה יוצרת
אנתרופוסופית. בדיוקכשנרשמתי
פרש מורה לדרמה מבית הספר
בעין גדי, והציעו לי את התפקיד.
הכול התחבר.
״במקביל פנו אלי שתי בנות
מהפנימייה וביקשו שאלמד אותן
לשיר. הסכמתי, ותוך חודש היו
לי עשר בנות. קראנו למפגשים
שלנו ׳לפתוח קול׳, כי אני מאמינה
שלימוד שירה כרוך לא רק
בטכניקה, אלא גם ביכולת לפתוח
את עצמך, ובאמת עברנו תהליך
מדהים.
״ואז התחילו לזרום הופעות.
בהתחלה היינו רק איתי סנדלון,
גיטריסט ויוצר מוכשר, ואני,
יושבים במקלט, בלי מזגן, מזיעים
את נשמתנו פעמיים בשבוע
חשבתי לעצמי, אולי
כולם צודקים, אולי
כבר לא תתפרנסי
ממוזיקה? אבל לא
הפסקתי להאמין,
ידעתי שלקום
בבוקר למשהו שאני
לא אוהבת זו לא
אפשרות.
הרמוניה מקומית
עברה לבדה
17
אפרת גורן נולדה וגדלה בכפר סבא. בגיל
למושב צופית ומיד עם סיום השירות הצבאי נסעה לאילת
ועבדה בתור ברמנית. לאחר טיולים ונדודים הגיעה לעין גדי,
והיוםהיא זמרתבלהקתהמקומיים, נשואה לקלין, מוזיקאי -
גיטריסט בלהקה, ואם לארבע בנות. בהופעותיה משולבות
יצירות משנות השישים והשבעים בסגנונות פולק, בלוז,
קנטרי ורוק - בעיבודים מקוריים.
אפרת גורן, עין גדי
עד שתיים בלילה, והופענו לפי
הזמנה. בהמשך הצטרפו עוד
נגנים והיה לנו הרכב, אליו הצטרף
גם קלין. קראנו להרכב ׳הכובעים
של סיימון׳, ואחר כך ׳המקומיים׳,
כי החלפנו הרבה נגנים, וכל מי
שמקומי ומתאים הצטרף.
״היום הבר בעין גדי הוא הבמה
הקבועהשלנו, אנחנו להקתהבית,
וזאת מתנה. קלין הוא הגיטריסט
המוביל של ההרכב, ובמופע הזוגי
שלנו אנחנו מעבדים את השירים
לגרסאות אקוסטיות ואינטימיות,
עם המון התייחסות לטקסט, שתי
גיטרות ושירה באווירת פולק - רוק -
בלוז. יש לנו מזל ענקי, כי המלון
מאפשר לנו להופיע עם מוזיקה
איכותית, חיה.״
שומעים גבוה במקום הכי
נמוך
את ההרכב המוזיקלי מנהלת
אפרת ביד רמה, לרבות כל מה
שכרוך בניהול עסק ושיווקו. תוך
כדי הריאיון מתברר יותר ויותר כי
החוש העסקי שלה מפותח לא
פחות מקולה.
״לפני שנתיים קלטתי שיש
פה שוק מטורף להשכרת ציוד
מקצועי והגברה. מגיע אומן
להופיע, יש לו מפרט טכני, והוא
זקוק לציוד מקצועי. כמובן יש לנו
את הציוד. קשה להביא הגברה
מבחוץ במחיר סביר, ולכן ברגע
צילום: נעמה כספי